מחקר חדש של אוניברסיטת ניו יורק מציע גישה מדעית מדויקת להתמודדות עם שינויי האקלים באמצעות שינוי בשימוש בשטחי מרעה. במקום לצמצם את כל תעשיית הבקר, החוקרים מציעים להפסיק רעייה רק באזורים שבהם שיקום הצמחייה והקרקע יאפשרו לקבוע כמויות גדולות במיוחד של פחמן דו-חמצני. שטחי מרעה בעולם מכסים כשליש מהשטח היבשתי – כ-27 מיליון קמ"ר – והמחקר חילק אותם לרשת של מיליוני משבצות קטנות כדי לנתח כל אחת בנפרד. בכל משבצת נבדקה התמורה האקלימית של הפסקת רעייה מול האובדן בייצור הבשר והחלב.

החוקרים פיתחו מדד בשם "עוצמת הזדמנויות הפחמן", שמשקף את כמות הפחמן שתיקבע בצמחייה ובקרקע אם יפסיקו בה רעייה, בהשוואה לתפוקת הבשר הנוכחית מהשטח. הם זיהו את האזורים שבהם התועלת האקלימית תהיה מקסימלית והנזק התזונתי – מינימלי. הגישה מבוססת על חציית נתונים גלובליים על שימוש בקרקע, תפוקת ח livestock, אקלים ופוטנציאל קיבוע פחמן.

הממצאים מעוררי תקווה: הפסקת רעייה בשטחים ספציפיים עם פוטנציאל גבוה עשויה לקבע עד 34 גיגה-טונות פחמן (קרוב ל-125 גיגה-טונות CO2) עד סוף המאה. זה ערך שגדול מסך כל פליטות הפחמן מהשרפת דלקים בשנים 2021–2023. במקביל, אובדן ייצור הבשר והחלב יעמוד רק על 13% – ובעיקר באזורים עשירים יותר, שבהם שינוי בהרגלי צריכה הוא אפשרי. המחקר לא קורא לסירוס תעשיית הבקר, אלא להיערכות חכמה של שטחי המרעה.